אחים רויכמן (שומרון) תשתיות 1993 בע"מ נ' בלוק בית שמש בע"מ ואח'

החלטה

זוהי בקשה לביטול פסק דין (מתוקן) שניתן ביום 16/11/05 כנגד הנתבעים בהעדר הגשת בר"ל, פסה"ד המקורי ניתן ביום 16/2/2000.

לטענת הנתבעים, הם מעולם לא קיבלו הזמנה לדין, העתק כתב התביעה ופסק-הדין.

לטענת הנתבע 2 , בתחילת חודש 8/2011 הוא פנה לסניף בנק הדואר על מנת לבצע פעולה בנקאית ואז נודע לו על הטלת עיקול במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח. בעקבות זאת, הוא פנה ללשכת ההוצל"פ בירושלים ושם נודע לו כי ביום 12/1/06 הוגשה בקשת ביצוע בלשכת ההוצל"פ בת"א.

עוד נטען כי הנתבעת 1 אינה פעילה כבר משנת 2000 , על אף זאת המשיך הנתבע 2 לנהל פעילות עסקית באותה כתובת שבה הוא גם מתגורר. לטענתו, לא ברור מדוע היה צורך לבצע הדבקה כטענת התובעת, במקום שבו הוא מנהל את עסקיו ונמצא שם כל הזמן.

בנוסף, נטען כי התובעת השתהתה זמן רב במימוש זכויותיה עת לקח לה 5 שנים להגיש בקשה לתיקון פסה"ד.

התובעת בתגובתה מעלה טענה מקדמית: הבקשה הוגשה באיחור – בוצעו 3 המצאות לנתבעים בעבר והם ידעו על פסה"ד והיה עליהם להגיש בקשה לביטול פס"ד בתוך 30 יום.

הנתבעים תמכו בקשתם בעילת הביטול מחובת הצדק בלבד, כאשר הם ידעו על ההליכים לאחר שבוצעו מסירות אישיות לנתבע בעצמו, לבני משפחתו וכן ידע על ההליכים במהלך הפניות הקודמות מטם באי כוחו לב"כ התובעת.

בנוסף, במהלך השנים 2011-2010 בוצעו פעולות שונות בתיק ההוצל"פ לרבות עיקולים ברישום והנתבע לא יכול לטעון שלא ידע על ההליכים. בעקבות הליכים אלה, התקבלו פניות מבאי כוחו של הנתבע והומצאו להם העתקים מפסק-הדין עוד ביום 24/2/11.

הנתבעים בחרו שלא לציין כי זומנו כדין ואף הגישו בעבר בקשה להארכת מועד להגשת הגנתם, ולא ציינו בבקשה לביטול פסה"ד גם עובדת ההתכתבויות עם באי-כוחם.

בתשובת הנתבעים לתגובת התובעת, נטען כי בבקשה למתן פס"ד שהוגשה בשנת 2000 נפלה טעות בפרטי הנתבע 2 אשר בעקבותיה הוגשה הבקשה לתיקון פסה"ד בשנת 2005. מכאן שהנתבע 2 לא היה חייב להתגונן נגד התביעה שהוגשה בשנת 98.

התובעת הייתה צריכה להגיש בקשה לביטול פסה"ד שניתן בשנת 2000 ולא בקשה לתיקון פסה"ד כפי הנהגה, והיה עליה להגיש תביעה מתוקנת.

פסה"ד החדש משנת 2005 לא הומצאה לידי הנתבעים, בהעדר המצאה יש להורות על ביטול פסה"ד וליתן לנתבעים רשות להתגונן.

בהעדר המצאה כדין לא יכלו הנתבעים לעתור לביטול פסה"ד בתוך 30 יום, חובת הצדק מחייבת ביטול פס"ד שניתן שלא כהלכה.

ביום 24/4/12 הגישו הנתבעים בקשה להוספת טיעונים ולהארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד, במסגרתה חזרו על טענותיהם הקודמות והוסיפו כי לאחר קבלת עותק מכתב התביעה התברר כי ברישום מספר תעודת הזהות של הנתבע 2 הושמטה ספרת הביקורת ומכאן שהוא צודק בטענתו כי לא היה עליו להתגונן נגד התביעה.

לראשונה הם התייחסו לגוף התביעה, וטענו כי יש להם סיכויי הגנה טובים. הם מודים עקרונית בחוב המקורי על סך 76,086 ₪, אך טוענים כי התובעת עצמה מאשרת שמתוך סכום זה שולמו כ-28,000 ₪ משיקים של החברה. בנוסף, הם טוענים כי התובעת לא יכולה לחזור אל הנתבע 2 כל עוד שלא פנתה בדרישה מוקדמת לנתבעת1 לסילוק החוב. עוד נטען, כי השיק שצורף לכתב-התביעה אינו השיק שצויין בהסכם הקודם בין הצדדים.

דיון והכרעה:

בדיון שהתקיים בפני היום התברר שאין מחלוקת בין הצדדים כי חלפו כ 9 חודשים ממועד ההמצאה שהנתבעים מודים בה ועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

במהלך תקופה זו פנו לתובעת 3 עורכי דין שטענו כי הם מייצגים את הנתבעים.

ברור שהבקשה מוגשת באיחור ניכר.